"אז מי אני? נראה אם אתם יודעים..."

איך מתאים לי שיבואו עכשיו אריה וג'ירפה ויגידו לי מי אני!
(הכותרת נלקחה מהסיפור "הבית של מיץ פטל" - חיה שנהב.)

אני יודעת שיש לי הרבה ידע והמון יכולות במגוון תחומים, אבל כשאני חושבת רגע, מה אני הולכת להגיד על עצמי, מה אני בדיוק רוצה לעשות אני מתחילה להסתבך .
שמתי לי למטרה להכין השבוע דף שבו אני מתארת את השירותים שלי כדי להציג בכנס התעסוקה הקרוב בתל-חי  ואני מוצאת את עצמי ממציאה כל מיני דברים אחרים לעשות רק לא להתמודד עם הדף הזה.
הנה עכשיו אני יושבת וכותבת בלוג במקום לנסות ולכתוב את הדף הזה...
האמת, החלטתי לכתוב ולספר את הלבטים שלי כי אולי מתוך כך תצמח לי איזה תובנה חדשה.
נתחיל ממה שברור לי (זה לא שתמיד היה ברור גם זה הצריך תהליך פנימי, אבל עכשיו אני כבר יודעת...)

אני רוצה לעזור לאנשים, ולהתפרנס מזה בכבוד.
חשוב לי מאד לדייק במה שאני עוזרת, שהמענה שאני אתן יהיה מתאים  בדיוק לאדם ולצורך שלו.
כשאני עוזרת לאנשים בצורה הזו אני חשה סיפוק אדיר.
חשוב לי לעבוד ב"אחד על אחד" ולא במשהו כוללני, שוב כדי לדייק וכדי להגיע לשורש העניין כמה שיותר מהר, והניסיון שלי עד עכשיו מראה שאני מצליחה בזה.
אם זה באימון אישי שאני עולה מהר מאד על בעיית השורש ועל החסם המרכזי ומשם אני מצמיחה את המתאמן,
ואם זה בייעוץ לארגון  שאני מזהה  תוך מספר פגישות מצומצם את הבעיות בתהליכים ויכולה להציע פתרונות שמשפרים באופן בולט את הביצועים של הארגון,
ואם זה בליווי מנהלים שאני מזהה את הקשיים בצדדים הטכניים כמו גם בצדדים הרכים ומביאה כלים ופתרונות יצירתיים.

זה סוג של חיבור שבו אני מוחקת את האגו שלי, שמה אותו בצד, ומקשיבה טוב טוב מה הצד השני צריך (גם אם הוא לא יודע לבקש)
סוג של חיבור שקורה לי כשאני נמצאת עם הבנות שלי בחדר לידה, ויודעת מה הן צריכות לפני שהן מבקשות....
אז איך כותבים ומשווקים את הדבר הזה?