למה אני לא הולכת לקפוץ בנג'י? (מדד התשוקה והפחד)

בתהליכי הליווי שאני עושה אני אוהבת לשלב בין השכל לרגש,
 בין המודע ללא מודע - ולא משנה אם זה אימון עסקי, אישי או תעסוקתי.
אז,
איך משלבים את האלמנט הרגשי בתהליך ליווי עיסקי?

בדיוק בשביל זה פיתחתי את מדד התשוקה והפחד.
אני מאמינה שבתוך תוכנו אננחנו יודעים טוב מאוד מה נכון לנו לעשות,
 ולאן נכון לנו להתפתח - אנחנו רק צריכים שיהיה שם מישהו שישאל אותנו את השאלות הנכונות.

לכן כאשר אני מלווה בעלות עסקים ואנחנו עומדות בפני החלטות כגון - איזה מוצר לשווק עכשיו?
מי קהל היעד שאיתו אני רוצה לעבוד? האם נכון לי להכניס עובדים לעסק? ועוד..
כחלק מתהליך קבלת החלטות אני בוחנת את הנושא גם באמצעות מדד התשוקה והפחד.

מה זה המדד הזה?
אני אדגים:

זה למעשה מדד פשוט מאוד ואינטואטיבי שבו אנחנו בודקות
מהי רמת התשוקה (על הציר של 1-10)

 1- מסמל את רמת התשוקה הנמוכה ביותר (לא באמת מעניין אותי)
10- מסמל את רמת התשוקה הגבוהה ביותר (זה ממש החלום שלי!)

ואלה השאלות שעוזרות לחדד את המדד הזה:

• עד כמה אני מתלהבת מהמוצר הזה?
• עד כמה קל לי לעשות אותו?
• עד כמה המוצר הזה מתאים ליכולות ולכישורים שלי?
• עד כמה המוצר הזה מעורר בי יצירתיוית?
• עד כמה המוצר הזה מחובר לחזון שלי?

באופן דומה אנחנו בוחנות  את רמת הפחד:

1-    לא מפחיד בכלל, קלי קלות
10 - מתה מפחד

שאלות שעוזרות לחדד את המדד:

עד כמה הנושא הזה גורם לי פחד?

עד כמה הפחד הזה משתק אותי?

מה הסיכונים שאני רואה לנגד עיני?

מדד הפחד מייצג את האתגר,

לפי עקרונות הפסיכולוגיה החיובית,

כאשר האתגר מוציא אותנו מאיזור הנוחות אך נתפס בעיננו כאפשרי,

נהיה מוכנים להתמודד איתו (ועם הפרפרים בבטן)

כאשר האתגר גדול מידי, נחווה שיתוק ונרגיש תקועים.

כדי להמחיש לכם אתן  דוגמא מעולם אחר:
תדמיינו רגע את עצמכם לפני קפיצת בנג'י - 
אם זה חלום חייכם לעשות את הקפיצה הזו ולא משנה מאיזו סיבה,
אז התשוקה שלכם גדולה יותר מהפחד,
ואתם מצליחים להשתיק את  הקולות המפחידים ו......קופצים!

אבל אם אתם כמוני,
שהתשוקה שלכם לקפוץ בנג'י היא לא משהו
והפחד משתק אתכם - כנראה שלא תקפצו...
(ותמצאו מליון סיבות טובות לא לעשות את זה)

ההתפתחות העיסקית שלכם נמצאת במקום שבו מדד התשוקה גבוה, וגם מדד הפחד גבוה - אבל!!!
רק כאשר התשוקה גדולה יותר מהפחד היא תניע אתכם להתקדם ולהתפתח.
אם הפחד גדול מהתשוקה , למשל אם יש לי פחד קהל נוראי
שממש משתק אותי ואני לא מסוגלת להתגבר עליו,
 יש מקום לבחון חלופות אחרות. ולא להתעקש לעשות משהו שממש גורם לי סבל.
בכל זאת, גם יציאה מאיזור הנוחות צריכה להיות מותאמת ליכולות שלי!

איפה אני משתמשת במדד הזה?
למשל - בתהליך בירור של מי הלקוח  אחרי שאנחנו בוחנים את כל הנתונים היבשים של מחקר לקוח
אני שואלת את שתי השאלות האלו - עד כמה מרגש אותך לעבוד עם הקהל הזה? עד כמה זה מפחיד אותך?

תחום נוסף שהמדד הזה עוזר בקבלת החלטות הוא בבחינת סל המוצרים -
שם דווקא אני מתחילה את ההתבוננות מהמקום הרגשי כדאי להחליט באיזה מהמוצרים  כדאי להתמקד,
מה כדאי לשווק עכשיו.
בדרך כלל אני מתקפת את ההחלטה הרגשית בניתוח נתונים אובייקטיבי,
אבל לרוב גם אני וגם בעלת העסק מבינות שאין צורך בכך,
כי כשיש חיבור למהות הפנימית הכל נראה הרבה יותר פשוט וברור.

איזו תובנה עסקית עלתה בך?