יום שלישי, 29 באוקטובר 2024

צעד קטן לשינוי גדול - איך להכניס הרגלים חדשים לחיינו?

 "אתה יכול לעמוד במקום אחד ועדיין לנוע." ~ ראם דאס

 מכירים את "דיאטת יום ראשון"? הדיאטה הזו שאתם מחליטים לעשות ביום ראשון על הבוקר, אחרי שבת שבה אכלתם קצת יותר מידי, ואתם ממש אבל ממש מרגישים שאתם חייבים לרדת במשקל. ביום ראשון על הבוקר אתם מקבלים החלטה: מהיום דיאטה  - לא עוד פחממות, בלי סוכרים ועוגות, מהיום אוכלים מסודר בלי נישנושים, וגם יאללה מתחילים איזו פעילות גופנית נמרצת...

ביום ראשון אתם חדורי מוטיבציה וניגשים במרץ לביצוע כל  ההחלטות שלקחתם על עצמכם, ואולי גם ביום שני, אבל ביום השלישי כבר מתחילים לעגל פינות ("אי אפשר לצאת להליכה בגשם הזה") וביום הרביעי אתם כבר מנשנשים "רק ביס אחד" מהעוגה. ועד ליום שבת ההחלטות האמיצות שלקחתם ביום ראשון מתפוגגות כלא היו – עד יום ראשן הבא...

אז איך בכל זאת אפשר לעשות שינוי גדול?

מתחילים בצעד קטן וממשיכים בעוד צעדים קטנים  – בדיוק כמו מסע של 1000 ק"מ  שמתחיל בצעד אחד.

זהו תמציתה של גישת  ה"קאייזן" גישה יפנית לשינוי ושיפור מתמשך באמצעות צעדים קטנים וקלים. זה לא משנה אם מדובר בלהוריד כמה קילוגרמים עודפים או להביא את העסק לרווחיות, גישת הקאיזן עוקפת את הפחד וההתנגדות הטבעיים שמונעים מרוב תהליכי השינוי להצליח . משמעות המילה בתרגום חופשי היא "שיפור מתמשך", הגישה התפתחה ביפן אך מקורותיה נעוצים בארה"ב בתקופת מלחמת העולם השניה. במציאות של מחסור גדול בכוח אדם לא היתה ברירה אלא לאתר מה ניתן לשפר באמצעות הכלים וכוח האדם שעמד לרשותם.

בתום המלחמה, השתמשו האמריקאים באותה גישת שיפור-מתמשך-באמצעות-צעדים-קטנים בכדי לנסות ולעזור ליפן לשקם את כלכלתה ההרוסה. התוצאות היו כל כך מוצלחות, שהיפנים החלו להטמיע את השיטה בכל תחומי החיים ונתנו לה את השם "קאיזן".

איך עוקפים את ההתנגדות של המוח שלנו לשינוי?

 כדי להבין זאת כדאי קודם כל שנבין משהו על מבנה המוח:

המוח שלנו שואף להישאר במצב יציב וקבוע, כל שינוי מלווה בפחד ומפעיל תגובה "הילחם או ברח" (Fight or flight)  - זוהי תגובה לא רצינלית שנובעת מהחלק ההישרדותי שלנו, האמיגדלה, ונועדה למעשה להגן עלינו מפני הסביבה. אם אנחנו רוצים לעשות שינו מבלי להעיר את המנגנון הזה מרבצו צריך לפעול בצעדים קטנים, ממש קטנים שאינם מעוררים פחד.

למשל אם מדברים על "דיאטת יום ראשון" – נבחר בכל פעם פעולה אחת, שאינה מאיימת עלינו כדי להתחיל לעשות את השינוי – למשל – לאכול בצלחת קטנה יותר, למשל לשים נעלי ספורט ליד המיטה, אפילו לא לנעול אותם עדיין – רק להתבונן. כל אחד יכול להחליט לעצמו מה הדבר הקטן שהוא יכול לעשות לעבר השינוי הגדול מבלי שזה יעורר בו התנגדות או פחד.

הגישה הזו ניתנת ליישום בכל תחום בחיים!

כדי להבין יותר טוב איך ליישם בפועל אציג לכם 6 אסטרגיות פרקטיות:

  • לשאול שאלות קטנות

כאשר אנחנו שואלים שאלה המוח שלנו מחפש תשובה באופן אוטומטי (בכתבה "אני רק שאלה" הרחבתי על הנושא הזה), השיטה היא לשאול שאלות קטנות, לא מאיימות  כדי לא להפעיל את המוח ההישרדותי שלנו. שאלה גדולה ומאיימת היא איך אני מרוויחה מליון שקל בשנה, שאלה קטנה וממוקדת – איך אני מביאה את הלקוח הבא לעסק שלי (לדוגמא). כאשר השאלה קטנה יצצו פתרונות ופעולות ספציפיות לביצוע.

גם אם לא תהיה לנו תשובה מיידית לשאלה, כששואלים שוב ושוב את אותה שאלה, המוח מעבד את השאלה באופן מודע ולא מודע גם יחד. ואז בדיוק באמצע המקלחת צץ לנו הפתרון...

2."לעצב את המוח" ("Mind Sculpture")  

מחקרים רבים תומכים בטענה שהמוח לא מבדיל בין ביצוע פעולה בדמיון לבין ביצועה במציאותברגע שכל החושים מופעלים, הכימיה של המוח משתנה עד לכדי בנייה ממשית של כישורים ומיומנויות, בדיוק כמו אימון  בפועל או תרגול "רגילי". כן, דם מייקל פלפס, הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בהיסטוריההשתמש בשיטה זו כהכנה לתחרויות . חודשים ארוכים לפני תחרות פלפס נהג לדמיין את עצמו משתתף בתחרות, לפרטי פרטים, באופן יומיומי. הוא היה רואה בדמיונו כיצד הוא מנצח את התחרות, ויכל ממש לחוש את השרירים שלו נמתחים בכל תנועת חתירה מדומיינת. הוא היה מדמיין אפילו את החימום לפני בבריכה, כשהוא מרגיש את המגע הראשוני של המים עם הגוף ואת הטעם והריח החזקים של הכלור ובסופו של דבר התוצאות מדברות בעד עצמן!

טכניקת עיצוב המוח משמשת בעיקר כדי להתכונן למשימות שמעוררות חשש והתנגדות. מומלץ לעשות זאת על בסיס יומיומי, ולמשך 30 שניות בלבד:

    • תחילה, מדמיינים את הסיטואציה לפרטי פרטים.
    • לאחר מכן, מדמיינים את ביצוע המשימה שלב אחרי שלב.
    • אחר כך מדמיינים את התרחיש הטוב ביותר שיכול לקרות באותה סיטואציה.
    • לבסוף, מדמיינים גם את התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות.

כך אנחנו מכינים את עצמנו לכל תרחיש אפשרי ומרגיעם את החששות שעולים.

3.לפעול בפעולות קטנות

כאשר אנחנו מכוונים לפעולות קטנות אנחנו מקטינים את האפשרות לכישלון, אנחנו למעשה מכניסים "רגל בדלת" לקראת השינוי הרצוי עבורנו.  כמה קשה כבר זה יכול להיות לנעול את נעלי הספורט בבוקר? או להכין לעצמנו מחברת כדי לכתוב את תוכנית השינוי שלנו?

 מחקרים מוכחים שלאחר ביצוע פעולה קטנה, פוחתות משמעותית ההתנגדויות והחששות מביצוע פעולה נוספת וגדולה יותר לכן חשוב לתכנן מראש את הפעולות והצעדים בדרך לשינוי ולבנות אותם בצורה הדרגתית, ברגע שהפעולה מוטמעת והופכת אוטומטית (הטענה היא שנדרשים 21 יום להטמיע הרגל חדש) ניתן לתקדם לעבר פעולות נוספות לקראת השינוי הגדול.  חשוב מאוד להיות קשובים לקצב הפנימי ולא לתת ללחצים חיצוניים להשפיע על קצב השינוי.




4.      לפתור בעיות קטנות

במידה ומרגישים התנגדות לביצוע הפעולה, מומלץ לחשוב עליה מחדש ולבדוק האם זו פעולה גדולה מידי או שהקצב לא מתאים. במקום לנסות להיאבק עם התחושה של חוסר הנוחות לתת לה מקום ולשאול את עצמנו מחדש את אותם שאלות.

מטבענו אנחנו נוטים להתעלם מבעיות קטנות ("עד החתונה זה יעבור") – אבל לפעמים בעיות קטנות עלולות להפוך לבעיות גדולות יותר, כמו תקלה ברכב שהולכת ומחמירה עד שבסוף אין ברירה וצריך להחליף מנוע...

כשבעיות קטנות צצות תוך כדי תהליכי שינוי, חשוב להאט ולחזור מחדש לצעדים האחרונים שנעשו במטרה לאתר את מקור הבעיה.

עצם המודעות לטעויות ובעיות לבדה מצמצמת את הסיכוי שהן יקרו שוב.

איך ניתן לשפר את הקשב היומיומי לבעיות קטנות:

    • לשחזר טעויות גדולות ולבדוק האם היו סימנים מקדימים לכך.
    • לבחון ולזהות טעות קטנה אחת בכל יום.
    • לחפש מילים ומעשים שמרגיזים בני משפחה וחברים.

5.      להשתמש בתגמולים קטנים

כדי לחזק הטמעה של הרגלים חדשים ניתן להשתמש בתגמולים קטנים שעוזרים להגביר את המוטיבציה, כמו למשל אכילת חטיף קטן אחרי למידת פרק שלם למבח (אבל לא כשהמטרה שלכם היא  ירידה במשקל ....) . תגמולים עובדים רק כשהם קטנים. תגמולים גדולים מדי הופכים למטרה בפני עצמם ופוגעים בסופו של דבר במוטיבציה. לדןגמא ביפן מקומות עבודה נוהגים לתגמל את עובדיהם בשווי ממוצע של כ-3.88 דולרים, עבוררעיונות לשיפור שהעובדים הציעו ומקום העבודה בחר לאמץ. בפועל עסקים יפנים מאמצים בערך כ-90% מהרעיונות שהעובדים מציעים. לעומת זאת  בארה"ב מתגמלים עובדים בשווי ממוצע של כ-458 דולרים עבור כל רעיון לייעול שמתקבל. וכך זה התגמול נהפך למטרה בפני עצמה, מה שמביא בפועל לכך שעסקים אמריקאים מאמצים בממוצע רק כ-38% מהרעיונות שעובדיהם מציעים.

 

6.      להעריך רגעים קטנים

היכולת שלנו להתבונן על כל רגע ולהנות ממנו לזכור תמיד את "חצי הכוס המלאה", היא זו שתאפשר לנו להתמיד בתהליך של שינוי.

איך עושים זאת בפועל?  

o        בסוף כל יום היזכרו ברגע אחד או יותר של הנאה של אותו היום.

o        במידה ואתם מרגישים דאגה, תבדקו מה צריך ללמוד או לשנות, ותפעלו בהתאם, אם עדיין זה לא עוזר  מקדו את המחשבות למשך 30 שניות רצופות בדבר אחר וחיובי.

 

כמו שאתם מבינים, הקאיזן היא גישה לחיים, שמאפשרת לנו הזדמניות אינסופיות לשיפור מתמשך לעולם, למעשה, בכל יום ובכל רגע אנחנו יכולים לבחור להיות הגירסא הטובה יותר של עצמנו.

לשאלות בנושא המאמר או בכלל על תחום האימון האישי ועסקי  כתבו לי מייל ואשיב בשמחה

rivkatzadok@gmail.com

 

 (המאמר על פי ספרו של רוברט מאורר מחבר הספר "צעד קטן לשינוי גדול")

תרגיל אימוני

חשבו על השינוי הגדול שאתם רוצים לעשות בחייכם בכל תחום שתבחרו

מה הדבר בקטן שתם יכולים לעשות כבר מחר בבוקר לעבר השינוי הזה?

(שימו לה לבחור פעולה ממש קטנה, שאינה מאיימת  וניתן ליישם אותה בקלות - למשל אם אתם רוצים לצאת להליכות בוקר, תתחילו בלנעול נעלי ספורט על הבוקר ואחר כך תוסיפו עוד פעולות)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה