יש רגעים שבהם את לא בוחרת לשנות תודעה –
את פשוט מגלה שהיא כבר השתנתה.
לקראת סיום קורס פלייבק שלקחתי בו חלק, הרגשתי שמשהו בתוכי מבקש להיאמר.
לא רק במילים, אלא בדרך שתישאר גם אחרי.
אז יצרתי קלפים של תקווה.
קלפים קטנים – עם לב גדול.
על כל קלף עקרון מתוך שיטה שפיתחתי, שיטה שקראתי לה "ששת התווים".
שישה דברים, שישה כיווני תודעה, שכולם מתחילים באות ת'.
כי לפעמים, האות הקטנה הזו יכולה להחזיק עולם שלם.
לכל קלף צירפתי תרגיל – כזה שאפשר ליישם בקבוצה, בזוג או אפילו מול עצמך, בשקט.
הקלף הראשון נקרא "תודעה".
כי זה מתחיל שם.
יש לנו נטייה להאמין שאין לנו שליטה על המחשבות שלנו.
וכשאנחנו במתח, עייפות או טרדה – המחשבות האוטומטיות קופצות, משתלטות, משכנעות.
אבל כמו שרבי נחמן מברסלב ניסח כל כך יפה:
"אתה נמצא היכן שמחשבותיך נמצאות, ודא שמחשבותיך יהיו במקום שאתה רוצה להיות."
זה לא אומר להתכחש.
זה לא אומר להדחיק.
זה אומר לבחור.
לא לדחוף את המחשבה הקשה החוצה – אלא לשבת לידה. להקשיב. לשאול:
מה את מבקשת ממני?
איך את שומרת עליי?
ומה אני יכולה לומר לך כשאת מופיעה שוב?
מחשבות הן לא המציאות.
הן רק הצעה.
והשאלה היא – לאיזו הצעה את מסכימה.
המחשבה "יהיה אחלה יום" נכונה בדיוק כמו המחשבה "הולך להיות יום גרוע".
שתיהן תסריטים.
את רק צריכה לבחור במאית.
ובזמן שכל כך הרבה סביבנו לא ודאי –
אפשר למצוא לעצמנו איים של ודאות.
כביסה. כלים. מרק על האש.
מעשים קטנים שמחזיקים מציאות יציבה בתוך סערה.
אפשר גם לדמיין –
שאנחנו שנתיים קדימה.
להביט אחורה על התקופה הזו, לא מתוך כאב – אלא מתוך פרספקטיבה.
ולשאול את עצמנו: מה למדתי?
מה גיליתי על עצמי?
מה החזיק אותי?
כי החוסן של העם הזה,
וסיפורי הגבורה שצפים בו כל הזמן,
הם לא סיפורים של אחרים.
הם סיפורים שלנו.
וכל קלף תקווה כזה,
הוא לא רק כלי – הוא תזכורת.
שגם כשנדמה שהכול מתפרק –
יש משהו בתוכנו שנשאר שלם.
ולפעמים, מה שמתחיל כקלף –
יכול להפוך לשיחה.
לרגע של חיבור.
לתחילת שינוי.
אם משהו בקלף הזה דיבר אלייך –
אם את חושבת שמישהי סביבך צריכה תזכורת עדינה למה שכבר יש בה –
שלחי לה.
שיתוף אחד קטן,
יכול להיות בדיוק הרגע שמישהו אחר צריך בשביל להתחיל לבחור אחרת.
📎 רוצה לקבל עוד תוכן על הקלפים?
שלחי לי הודעה, ואשלח לך באהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה